עייפת

האתגר שלי השבוע היה: עייפות

לראות מבעד לקורים, להבין שיש עוד המשך יום ארוך לפני ולעשות אותו אפקטיבי כמו שאמור להיות,

פעמיים הצלחתי להרים את עצמי מתהומות, לעלות על האוטו ולנסוע לסידורים, פעם אחת המשך יום עבודה עד 17:30 ופעם אחת השתלמות שנייה לפני שמיגרנה אימתנית מחסלת אותי. היא לא הצליחה!

אין לי מושג איך עשיתי את זה או בעצם יש לי , לא ויתרתי. לא ויתרתי לעייפות, היתה לי מטרה והצלחתי להשיג אותה.

רבות אני חושבת: שיהיו לי ילדים איך אצליח להישאר ערה אחריהם ולא להירדם, כי כשהעייפות מכריעה אותי אני נרדמת ברגע ואפילו מוותרת על אוכל ושוקולד (!)

השבוע למדתי שהכל אפשרי, שוב למדתי את השיעור הזה.

אפשר להיות עייפה, אפשר להתעורר 20 דקות לפני פתיחת הגן, אפשר למשוך את היום, ואפילו להקשיב למרצה ולהשתתף, אפשר לנסוע ב20:00 בלילה לפנות בגדים לביגודית.

אולי זה סימן שהתבגרתי. שאני מוכנה. מוכנה לשלב הבא בחיי..

אז הנה אני באה.

בשבת ישבתי וכתבתי לציסטה שלי, הגעתי למסקנה שזה חלק מהריפוי, הדיבורה זה איתה יביא להבנה למה היא הופיעה. עכשיו אני צריכה קלינאית תקשורת שעובדת עם מבוגרים ועם קופ"ח כללית (מי שמכיר מוזמן ליצור איתי קשר)

והנה קופצת לה עוד תובנה - גדלתי, תסמונת המטפלת שנמצאת ועושה את העבודה במקומי עבר זמנה...אני ורק אני צריכה לדאוג לעצמי.

משימת השבוע הבא היא להתקשר לקלינאית שכבר יש לי את המספר שלה ולברר אם היא מתאימה לי.

מעניין אותי אם מישהי מהעוקבות שלי קוראת את הפוסטים, אם את אחת מהן וקראת עד לכאן אשמח לשמוע על תובנה אחת לפחות שהבנת על עצמך או על אחרים השבוע.

ועד השבוע הבא... שיהיה לנו שבוע חמים וגשום, להתראות!

#חינוך #ריפוי #טיפולבדמיוןמודרך #תרגול